<h1>או"ז הלכ' נדה סימן ש"ס</h1>
<h2>דף ד:</h2>
וכל ימי נדתה אינם ישנים במטה אחת אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה כדאמרי' פ"ק דשבת [י"ג ע"א] אבעי' להו נדה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו. ת"ש העוף עולה על השלחן עם הגבינה ואינו נאכל כדברי ב"ש וב"ה אומרי' לא עולה ולא נאכל ומסקנ' לאיסור' ולאיכ' דאמרי נמי פשיט לה לאיסורא מההיא [יחזקאל י"ח] ואל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא (קרב) [יקרב] מקיש אשה נדה לאשת רעהו מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסורה אף אשה נדה הוא בבגדו והיא בבגדה אסור. מיהו בבית אחת הוא על מטתו והיא על מטתה מותרין כדאמר בעירובין פ' הדר [ס"ג ע"ב] כל הלן בכילה שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר [מיכה ב'] ונשי עמי תגרשון מבית תענוגי' אמר רב יוסף לא נצרכה אלא לאשתו נדה אשתו נדה תבוא עליו ברכה ולא היא עד האידנא מאן נטרי' הרי למדנו שאין אדם נמנע מלישן בבית א' עם אשתו נדה הוא במטתו והיא במטתה. ודוקא שבעל מעולם אבל לא בעל מעולם אפי' הוא במטתו והיא במטתה אסור כההיא ריש פ"ק דכתובות [ד' ע"א] אמר רב יוסף ברי' דרבא משמי' דרבא ל"ש אלא שלא בעל אבל בעל אשתו ישינה עמו ומוקמי' לה דה"ק וכן מי שפירסה אשתו נדה ולא בעל ישן בין האנשים ואשתו ישינה בין הנשים אבל להתייחד עמה אסור חיישי' שמא יבוא עלי'. והא דמסיק אבל בעל אשתו ישינה עמו היינו עמו בבית אבל הוא על מטתו והיא על מטתה ויש מפרשים ל"ש אלא שלא בעל פי' את זאת האשה אבל בעל פי' זאת האשה, ולפי זה בעל מעולם אם לא בעל את זאת האשה אינם ישנים בבית אחד אלא הוא ישן בין האנשים ואשתו ישינה בין הנשים. ואמר פ"ק דכתובות [ד' ע"ב] ופ' אע"פ [ס"א ע"א] אמר ר' יצחק בר חנינא אמר רב הונא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה ורחיצת פניו ידיו ורגליו ותרי גווני הצעת המטה איכא דאלת"ה תקשי לרב הונא ממתני' דאמר ר' יצחק בר חנינא אמר רב הונא אע"פ שאמרו ארבע יושבת בקתידרא אבל מוזגת לו כוס ומצעת לו המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו, והשתא תקשי לך דתנן הכניסה לו שלש אינה מצעת לו המטה וכש"כ הכניסה לו ארבע. אלא ודאי יש לך לומר כדפירש"י התם דהאי הצעת המטה היינו לפרוס לו סדינים לבנים דבר שאינו טורח ומשום דמילי דחיבה נינהו כדי שתתחבב עליו ולא דמי להצעת המטה דמתני' דהוי דבר של טורח, והשתא אתיא מתני' שפיר לרב הונא דאשכחן תרי גווני הצעה כדפירש רש"י. אומר רבינו יצחק ב"ר שמואל הצעת המטה דאסור' נדה לבעל' היינו פריסת סדינים ומשום דמילי חיבה נינהו יש לחוש להרגל עבירה אבל הצעת מטה ממש בלא פריסת סדינים ההיא שריא אפילו בפני בעלה אבל פריסת סדינים בפני בעל' אסור' שלא בפני בעלה שריא כדאמר [כתובות ס"א ע"א] והצעת המטה אמר רבא לא אמרו אלא בפניו אבל שלא בפניו לא. ראיתי כתוב בפסקי הלכות נדה אפילו במסירת המפתח או שום דבר מידו לידה הי' ר' פורש. ועוד כתוב בהם הנדה והיולדת והמפלת אסורות לבעליהן ליגע באחד מאבריה. ואיני מבין דמדקאסר הרחצת פניו ידיו ורגליו מכלל דנגיע' בעלמא שריא ותו אמרי' [שם] שמואל מחלפא לי' דביתהו בידא דשמאלא משמע שהי' מקבל מיד שמאל שלה מיהו יש לומר שהי' מקבל ונזהר מליגע בה וכן פי' הרב רבינו שמעי' שהי' רבינו שלמה נזהר שלא ליתן מפתח מידו לידה. ולכאורה ראי' לדבר מהכא דאמר [חומא] דביתהו דאביי מנחא לי' אפומא דכוזא דביתהו דרבא אבי סדיא פי' מראשותיו דביתהו דרב פפא אשרשיפא פי' על ספסל. למדנו שלא היו מקבלים מנשותיהם נדות מידו לידה מיהו הא לאו ראי' היא דאיכא למימר דההיא במזיגת הכוס איירי שהם מילי דחיבה אבל מפתח וכיוצא בו דילמא שרי. והא דאמר פ"ב של ברכות ירושלמי [הלכה ד'] כלה אסורה לביתה אסור ליטול ממנה כוס של ברכה דברי ר' אליעזר מ"ט דר"א אפש' (שלא) [שמא] יצא דם נדה עם דם בתולים התם מיירי באדם אחר ולא בבעל' כדאמר ריש מס' כלה שאלו את ר"א מהו לשתו' מיד כלה כ"ז שבעל' מיסב [עמה] אמר להם כל השותה מן הכלה כאלו שותה מן הזונה. ויש מביאים לאיסור מתנא דבי אליהו רבה דקתני התם גבי ההוא עובדא דמייתי פ"ק דשבת [י"ג ע"א] מעשה באדם א' שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרב' וכו' ששאל אליהו לאשתו שמא הבאת לו את הפך שמא הבאת לו את השמן ונגע ביך באצבע קטנה אמרה לו ח"ו אפילו באצבע קטנה לא נגע בי, משמע שאסור לקבל את הפך מידה מיהו יש לדחות דחדא דפליג אתלמוד דידן דקתני וישן עמי בקירוב בשר ותו דמצינו לפרש שלא על הבאת הפך הי' מקפיד אלא ה"ק שמא בשעת הבאת הפך לא נזהרת יפה ונגע ביך והכי נמי מסתברא שהשיבתו אפי' באצבע קטנה כו' אבל שלא הביאה לו את הפך לא קאמרה. מיהו מיכן משמע שאסור ליגע בה וראי' למה שכתבתי לעיל דמשמע ששמואל הי' מקבל מיד שמאלית י"ל שלא היה מקבל אלא תרתי הוה עבדה ליה מחלפ' לי' בידה דשמאלית ומנחא ליה אשרשיפא. אי נמי אפי' היה מקבל מידה י"ל כדפירש"י דהיינו בימי לבונה וכפי' ר"ת שהם היו רגילים לטבול לאחר ז' לראייתה כשפוסקת דלא אסירה השתא אלא מדרבנן אבל בזמה"ז שאין רגילות לטבול עד אחר היות ז' נקיים כך בימי ליבון כימי נדות כדאמ' פ' במה אשה [ס"ד ע"ב] בנדתה תהי' עד שתבוא במים ואמר פ"ב דשחיטת חולין [ל"א ע"א] גבי נדה שנאנסה וטבלה עון כרת התרת אלמא אע"ג דהגיע עת ליבונה כ"ז שלא טבלה הויא בכרת, והא דרבא ואביי ורב פפא איירי אפי' בימי נדותה דמאחר שאינו מקבל מידה שפיר דמי ואית לן למימר דה"ה לכל דבר כגון מסירת פך ומפתח וכל כיוצא בהם אסור מידו לידה אפי' בשמאלית דאפי' תמצא לומר דלא הקפיד אליהו ז"ל אלא אנגיעה מיהו הואיל וקרוב הדבר לבוא לידי נגיעה ועונש גדול הי' ראוי ליזהר שלא לקבל מידה שום דבר עד שתבוא במים. ואחרי שפירשנו שאסור לקבל מידה פך ושמן ומפתח כש"כ שאסור לאכול עמה בקערה אחת דהא אפי' מזיגת כוס אסור מיהו על שלחן אחד הוא בקערה שלו והיא בקערה שלה מותר כדאמר פ"ק דשבת [י"ג ע"א] אבעי' להו נדה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו ת"ש רשב"ג אומר שני אכסנאים אוכלים על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין ואתמר עלה אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל ל"ש אלא שאין מכירין זה את זה אבל מכירין זה את זה אסור והא נמי מכירין זה את זה נינהו פי' ותפשוט מינה דאסור ומשני הכי השתא התם ריעותא איכא שינוי ליכא הכא איכא ריעותא ואיכא שינוי פי' ולהכי דילמא שרי אע"ג דהתם במסקנא אפשוט לאיסור מההיא דאל ההרים לא אכל כו' ה"מ לענין שינה במטה אחת וביחד אבל הוא במטתו והיא במטתה שרי אפי' ביחוד כדפריש' לעיל מעתה כש"כ הוא בקערתו והיא בקערתה דשרי על שלחן אחד דהא איכא שינוי ואיכא ריעותא וליכא יחוד. ובשם חכמי נרבונא כתב מורי אב"י העזר"י שאוסרים לנדה לאכול על שלחן של בעלה וזכר לדבר [תהלים קכ"ח] אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך וגו', מיהו ליתא כדפי'. ובפסקי נדה כתבו אנו מחמירין על עצמינו ואין אנו אוכלין לא בקערה שלה ולא משירי מאכלה. ולא כתב שום טעם ואני שמעתי מטעם סכנה. ומורי אבי העזרי אמר לי שראה את רבינו אליעזר ממיץ שהי' שותה מכוס שהיתה שותה אשתו נדה אך לא הי' מקבלו מידה. וכתב בפסקי נדה כלים שנדה נוגעת בהם בזמה"ז טהורים אצל בעלה שהרי בני אדם בזמה"ז מיטמאין בקברות ובאוהל המת ובמת לא יטהרו לעולם עד שיזרקו עליהם מים טהורים לטהר, כך כלים שהנדה נוגעת בהם מותרים ליגע בהם ולהשתמש בם. אבל אנו מחמירין על עצמינו ואין אנו יושבים על מושבה ולא נוגעים בבגדיה ולא מקבלים שום דבר מידה אלא ע"י אחר וכל מה שנוכל להחמיר נחמיר ונרחיק ממנה ונותנין אנו לה כלים וקערות וכפות ומפתחות וסדינים וכרים וכסתו' להשתמש בימי טומאתה ולעת טהרתה מכבסת במים אותם בגדים ומעברת מהם הכתם וכל אשר ראתה ידיח ויטהר. ומנהג זה יפה לישראל לנהוג מפני הרגל עבירה אבל איסור טומאה ליכא. ויש נשים שנמנעות מליכנס לביהכ"נ ומליגע בספר חומרא בעלמא היא ויפה הן עושות. ומורי אבי העזרי אמר לי שיש נשים שאינן מתפללות אחורי הנדה ואמר לי שמצא כן בפירוש בבריית' דנדה, הרבה חומרות אמר לי שראה שם. כללו של דבר כל מה שיכול אדם להחמיר בנדה יחמיר ותבוא עליו ברכה. ואסור לאדם להרבות דברים שלא לצורך עם אשתו נדה כדתנן [אבות פ"א, מ"ה] באשתו אמרו ק"ו באשת חבירו. ולהרחיק מאשתו נדה שפיר דמי שמתוך כך חביבה עליו בעת טבילתה כההיא ס"פ המפלת [ל"א ע"ב] דתניא הי' ר' מאיר אומר מפני מה אמרה תורה תהא נדה שבעה ימים שמתוך שרגיל בה קץ בה אמרה תורה תהא נדה שבעה כדי שתהי' חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה ואמר בפרקי דר"א [פמ"ה] גבי ההיא דמסיק שהקב"ה נותן להן לנשים שכר לשמור ראשי חדשים על שלא חטאו במעשה עגל, שלעתיד לבא הקב"ה מחדש אותן כעין ראשי חדשים שנא' [ישעיה ס"ו] כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו' וכתיב [תהלים ק"ג] תתחדש כנשר נעורייכי תדע לך שכל חודש וחודש האשה מתחדשת וטובלת וחוזרת לבעלה והיא חביבה עליו כיום החופה כשם שהלבנה מתחדשת בכל ראש חודש והכל מתאוין לראותה כך האשה כשהיא מתחדשת בכל חודש בעלה מתאוה עליה וחביבה עליו כאשה חדשה.
<h2>דף סא.</h2>
וכל ימי נדתה אינם ישנים במטה אחת אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה כדאמרי' פ"ק דשבת [י"ג ע"א] אבעי' להו נדה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו. ת"ש העוף עולה על השלחן עם הגבינה ואינו נאכל כדברי ב"ש וב"ה אומרי' לא עולה ולא נאכל ומסקנ' לאיסור' ולאיכ' דאמרי נמי פשיט לה לאיסורא מההיא [יחזקאל י"ח] ואל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא (קרב) [יקרב] מקיש אשה נדה לאשת רעהו מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסורה אף אשה נדה הוא בבגדו והיא בבגדה אסור. מיהו בבית אחת הוא על מטתו והיא על מטתה מותרין כדאמר בעירובין פ' הדר [ס"ג ע"ב] כל הלן בכילה שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר [מיכה ב'] ונשי עמי תגרשון מבית תענוגי' אמר רב יוסף לא נצרכה אלא לאשתו נדה אשתו נדה תבוא עליו ברכה ולא היא עד האידנא מאן נטרי' הרי למדנו שאין אדם נמנע מלישן בבית א' עם אשתו נדה הוא במטתו והיא במטתה. ודוקא שבעל מעולם אבל לא בעל מעולם אפי' הוא במטתו והיא במטתה אסור כההיא ריש פ"ק דכתובות [ד' ע"א] אמר רב יוסף ברי' דרבא משמי' דרבא ל"ש אלא שלא בעל אבל בעל אשתו ישינה עמו ומוקמי' לה דה"ק וכן מי שפירסה אשתו נדה ולא בעל ישן בין האנשים ואשתו ישינה בין הנשים אבל להתייחד עמה אסור חיישי' שמא יבוא עלי'. והא דמסיק אבל בעל אשתו ישינה עמו היינו עמו בבית אבל הוא על מטתו והיא על מטתה ויש מפרשים ל"ש אלא שלא בעל פי' את זאת האשה אבל בעל פי' זאת האשה, ולפי זה בעל מעולם אם לא בעל את זאת האשה אינם ישנים בבית אחד אלא הוא ישן בין האנשים ואשתו ישינה בין הנשים. ואמר פ"ק דכתובות [ד' ע"ב] ופ' אע"פ [ס"א ע"א] אמר ר' יצחק בר חנינא אמר רב הונא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה ורחיצת פניו ידיו ורגליו ותרי גווני הצעת המטה איכא דאלת"ה תקשי לרב הונא ממתני' דאמר ר' יצחק בר חנינא אמר רב הונא אע"פ שאמרו ארבע יושבת בקתידרא אבל מוזגת לו כוס ומצעת לו המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו, והשתא תקשי לך דתנן הכניסה לו שלש אינה מצעת לו המטה וכש"כ הכניסה לו ארבע. אלא ודאי יש לך לומר כדפירש"י התם דהאי הצעת המטה היינו לפרוס לו סדינים לבנים דבר שאינו טורח ומשום דמילי דחיבה נינהו כדי שתתחבב עליו ולא דמי להצעת המטה דמתני' דהוי דבר של טורח, והשתא אתיא מתני' שפיר לרב הונא דאשכחן תרי גווני הצעה כדפירש רש"י. אומר רבינו יצחק ב"ר שמואל הצעת המטה דאסור' נדה לבעל' היינו פריסת סדינים ומשום דמילי חיבה נינהו יש לחוש להרגל עבירה אבל הצעת מטה ממש בלא פריסת סדינים ההיא שריא אפילו בפני בעלה אבל פריסת סדינים בפני בעל' אסור' שלא בפני בעלה שריא כדאמר [כתובות ס"א ע"א] והצעת המטה אמר רבא לא אמרו אלא בפניו אבל שלא בפניו לא. ראיתי כתוב בפסקי הלכות נדה אפילו במסירת המפתח או שום דבר מידו לידה הי' ר' פורש. ועוד כתוב בהם הנדה והיולדת והמפלת אסורות לבעליהן ליגע באחד מאבריה. ואיני מבין דמדקאסר הרחצת פניו ידיו ורגליו מכלל דנגיע' בעלמא שריא ותו אמרי' [שם] שמואל מחלפא לי' דביתהו בידא דשמאלא משמע שהי' מקבל מיד שמאל שלה מיהו יש לומר שהי' מקבל ונזהר מליגע בה וכן פי' הרב רבינו שמעי' שהי' רבינו שלמה נזהר שלא ליתן מפתח מידו לידה. ולכאורה ראי' לדבר מהכא דאמר [חומא] דביתהו דאביי מנחא לי' אפומא דכוזא דביתהו דרבא אבי סדיא פי' מראשותיו דביתהו דרב פפא אשרשיפא פי' על ספסל. למדנו שלא היו מקבלים מנשותיהם נדות מידו לידה מיהו הא לאו ראי' היא דאיכא למימר דההיא במזיגת הכוס איירי שהם מילי דחיבה אבל מפתח וכיוצא בו דילמא שרי. והא דאמר פ"ב של ברכות ירושלמי [הלכה ד'] כלה אסורה לביתה אסור ליטול ממנה כוס של ברכה דברי ר' אליעזר מ"ט דר"א אפש' (שלא) [שמא] יצא דם נדה עם דם בתולים התם מיירי באדם אחר ולא בבעל' כדאמר ריש מס' כלה שאלו את ר"א מהו לשתו' מיד כלה כ"ז שבעל' מיסב [עמה] אמר להם כל השותה מן הכלה כאלו שותה מן הזונה. ויש מביאים לאיסור מתנא דבי אליהו רבה דקתני התם גבי ההוא עובדא דמייתי פ"ק דשבת [י"ג ע"א] מעשה באדם א' שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרב' וכו' ששאל אליהו לאשתו שמא הבאת לו את הפך שמא הבאת לו את השמן ונגע ביך באצבע קטנה אמרה לו ח"ו אפילו באצבע קטנה לא נגע בי, משמע שאסור לקבל את הפך מידה מיהו יש לדחות דחדא דפליג אתלמוד דידן דקתני וישן עמי בקירוב בשר ותו דמצינו לפרש שלא על הבאת הפך הי' מקפיד אלא ה"ק שמא בשעת הבאת הפך לא נזהרת יפה ונגע ביך והכי נמי מסתברא שהשיבתו אפי' באצבע קטנה כו' אבל שלא הביאה לו את הפך לא קאמרה. מיהו מיכן משמע שאסור ליגע בה וראי' למה שכתבתי לעיל דמשמע ששמואל הי' מקבל מיד שמאלית י"ל שלא היה מקבל אלא תרתי הוה עבדה ליה מחלפ' לי' בידה דשמאלית ומנחא ליה אשרשיפא. אי נמי אפי' היה מקבל מידה י"ל כדפירש"י דהיינו בימי לבונה וכפי' ר"ת שהם היו רגילים לטבול לאחר ז' לראייתה כשפוסקת דלא אסירה השתא אלא מדרבנן אבל בזמה"ז שאין רגילות לטבול עד אחר היות ז' נקיים כך בימי ליבון כימי נדות כדאמ' פ' במה אשה [ס"ד ע"ב] בנדתה תהי' עד שתבוא במים ואמר פ"ב דשחיטת חולין [ל"א ע"א] גבי נדה שנאנסה וטבלה עון כרת התרת אלמא אע"ג דהגיע עת ליבונה כ"ז שלא טבלה הויא בכרת, והא דרבא ואביי ורב פפא איירי אפי' בימי נדותה דמאחר שאינו מקבל מידה שפיר דמי ואית לן למימר דה"ה לכל דבר כגון מסירת פך ומפתח וכל כיוצא בהם אסור מידו לידה אפי' בשמאלית דאפי' תמצא לומר דלא הקפיד אליהו ז"ל אלא אנגיעה מיהו הואיל וקרוב הדבר לבוא לידי נגיעה ועונש גדול הי' ראוי ליזהר שלא לקבל מידה שום דבר עד שתבוא במים. ואחרי שפירשנו שאסור לקבל מידה פך ושמן ומפתח כש"כ שאסור לאכול עמה בקערה אחת דהא אפי' מזיגת כוס אסור מיהו על שלחן אחד הוא בקערה שלו והיא בקערה שלה מותר כדאמר פ"ק דשבת [י"ג ע"א] אבעי' להו נדה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו ת"ש רשב"ג אומר שני אכסנאים אוכלים על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין ואתמר עלה אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל ל"ש אלא שאין מכירין זה את זה אבל מכירין זה את זה אסור והא נמי מכירין זה את זה נינהו פי' ותפשוט מינה דאסור ומשני הכי השתא התם ריעותא איכא שינוי ליכא הכא איכא ריעותא ואיכא שינוי פי' ולהכי דילמא שרי אע"ג דהתם במסקנא אפשוט לאיסור מההיא דאל ההרים לא אכל כו' ה"מ לענין שינה במטה אחת וביחד אבל הוא במטתו והיא במטתה שרי אפי' ביחוד כדפריש' לעיל מעתה כש"כ הוא בקערתו והיא בקערתה דשרי על שלחן אחד דהא איכא שינוי ואיכא ריעותא וליכא יחוד. ובשם חכמי נרבונא כתב מורי אב"י העזר"י שאוסרים לנדה לאכול על שלחן של בעלה וזכר לדבר [תהלים קכ"ח] אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך וגו', מיהו ליתא כדפי'. ובפסקי נדה כתבו אנו מחמירין על עצמינו ואין אנו אוכלין לא בקערה שלה ולא משירי מאכלה. ולא כתב שום טעם ואני שמעתי מטעם סכנה. ומורי אבי העזרי אמר לי שראה את רבינו אליעזר ממיץ שהי' שותה מכוס שהיתה שותה אשתו נדה אך לא הי' מקבלו מידה. וכתב בפסקי נדה כלים שנדה נוגעת בהם בזמה"ז טהורים אצל בעלה שהרי בני אדם בזמה"ז מיטמאין בקברות ובאוהל המת ובמת לא יטהרו לעולם עד שיזרקו עליהם מים טהורים לטהר, כך כלים שהנדה נוגעת בהם מותרים ליגע בהם ולהשתמש בם. אבל אנו מחמירין על עצמינו ואין אנו יושבים על מושבה ולא נוגעים בבגדיה ולא מקבלים שום דבר מידה אלא ע"י אחר וכל מה שנוכל להחמיר נחמיר ונרחיק ממנה ונותנין אנו לה כלים וקערות וכפות ומפתחות וסדינים וכרים וכסתו' להשתמש בימי טומאתה ולעת טהרתה מכבסת במים אותם בגדים ומעברת מהם הכתם וכל אשר ראתה ידיח ויטהר. ומנהג זה יפה לישראל לנהוג מפני הרגל עבירה אבל איסור טומאה ליכא. ויש נשים שנמנעות מליכנס לביהכ"נ ומליגע בספר חומרא בעלמא היא ויפה הן עושות. ומורי אבי העזרי אמר לי שיש נשים שאינן מתפללות אחורי הנדה ואמר לי שמצא כן בפירוש בבריית' דנדה, הרבה חומרות אמר לי שראה שם. כללו של דבר כל מה שיכול אדם להחמיר בנדה יחמיר ותבוא עליו ברכה. ואסור לאדם להרבות דברים שלא לצורך עם אשתו נדה כדתנן [אבות פ"א, מ"ה] באשתו אמרו ק"ו באשת חבירו. ולהרחיק מאשתו נדה שפיר דמי שמתוך כך חביבה עליו בעת טבילתה כההיא ס"פ המפלת [ל"א ע"ב] דתניא הי' ר' מאיר אומר מפני מה אמרה תורה תהא נדה שבעה ימים שמתוך שרגיל בה קץ בה אמרה תורה תהא נדה שבעה כדי שתהי' חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה ואמר בפרקי דר"א [פמ"ה] גבי ההיא דמסיק שהקב"ה נותן להן לנשים שכר לשמור ראשי חדשים על שלא חטאו במעשה עגל, שלעתיד לבא הקב"ה מחדש אותן כעין ראשי חדשים שנא' [ישעיה ס"ו] כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו' וכתיב [תהלים ק"ג] תתחדש כנשר נעורייכי תדע לך שכל חודש וחודש האשה מתחדשת וטובלת וחוזרת לבעלה והיא חביבה עליו כיום החופה כשם שהלבנה מתחדשת בכל ראש חודש והכל מתאוין לראותה כך האשה כשהיא מתחדשת בכל חודש בעלה מתאוה עליה וחביבה עליו כאשה חדשה.
<h2>דף סב:</h2>
ואין נכון לת"ח להיות מצוי תדיר אצל אשתו כההי' דברכות פ' מי שמתו [כ"ב ע"א] דת"ר בעל קרי חולה שנתנו עליו ט' קבין מים טהור נחום איש גם זו לחשה לר' עקיבה ור' עקיבה לחשה לבן עזאי ובן עזאי יצא ושנה לתלמידים בשוק. פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד תני לחשה וחד תני שנאה טעמא דמ"ד שנאה משום ביטול פ"ו וטעמא דמ"ד לחשה שלא יהיו תלמידי חכמים מצוין אצל נשותיהם כתרנגולים ואמר בירושלמי פ' מי שמתו [ה"ד] אמר ר' יעקב בר בון כל עצמן לא התקינו טבילה זו אלא כדי שלא יהיו ישראל כתרנגולין הללו משמשין מטותיהם ויורדין ואוכלין. ואמר בכתובות פ' אע"פ [ס"ב ע"ב] עונת ת"ח אימתי אמר רב יהודה אמר שמואל מע"ש לע"ש שנאמר [תהלים א'] אשר פריו יתן בעתו אמר רב יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת. מיהו ההיא עובדא דמייתי בסמוך אתיא לי קצת בגמגום דמסיק התם יהודה ברי' דרבי חייא חתני' דר' ינאי הוה אזיל ויתיב בבי רב וכל בי שמשי הוה אתא לביתי' וכי הוה אתי הוה קא חזי קמי' עמודא דנורא יומא חדא משכתי' שמעתי' כיון דלא חזי ההוא סימנא אמר להו כפו מטתו שאלמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו. הוי כשגגה שיצאה מלפני השליט ונח נפשי' משמע דמעליותא היא שהי' תדיר אצל אשתו. (וצ"ע אמאי לא מפרש המחבר כדפרש"י בכתובות ק"ג ע"א דבי שמשי היינו ערב שבת. וי"ל ע"פ מ"ש המהרש"א בח"א דעמודא דנורא הי' להם סימן לזמן קבלת שבת ע"ש ולפ"ז לא היה ר' ינאי אומר כפו מיטתו דהא אין נוהגין אבילות בשבת וכבר הגיע זמן קבלת שבת לכן הוכרח רבי' המחבר דע"כ בי שמשי דכאן היינו דחול עכ"ה).
